<h1>הרוקח סימן תפ"ח</h1>
<h2>דף ה:</h2>
קיבת נבילה מותרת כדפסקי' בשלהי כל הבשר (דף קי"ו) והלכתא אין מעמידין בעור קיבת נבילה אבל מעמידין בקיבת נבילה דפירשא בעלמא הוא. והא דתניא קיבה שבישלה בחלבה אסור היינו בדלא שהה במעיים כדי להעמיד, וכן כשרה שינקה מן הטרפה דקיבתה אסורה בדלא שהה, ומתניתין דקתני המעמיד בדשהה מעמיד פי' בדבר הראוי להעמיד. הלכתא קיבת גוי למאי ניחוש לה אי שהה פירשא בעלמא הוא ואי לא שהה חלב שינקה מן הכשרה ואת"ל טרפה זיל בתר רובא ולאו טריפות נינהו. ואפי' חלב טמא בטל בס' בחלב היתר בגבינה, ולא דמי לתבלין ופלפלין דלטעמא עבדי וטעמא לא בטיל מדקתני מתני' אם יש בה בנותן טעם מכלל דהעמדה אינה אוסרת אלא אם כן יש בה בנותן טעם. ודקאמר קיבה שבישלה בחלב אסורה לאו לעמדה מיירי אלא לגומעה חיה. כמו כן מוכיח בתלמוד ירושלמי דקתני בראשונה היו אומרים אין מעמידין לא בקיבת נבילה ולא בקיבת גוי חזרו לומר מעמידין בקיבת נבילה אבל לא בקיבת כותי משום דסבירי להו כר' אליעזר דאמר סתם מחשבת נכרי לע"ז ולבסוף מסיק לשם ר' יוחנן בעבודה זרה להוציא מר' אליעזר וחזרו לומר מעמידין בין בקיבת נבילה בין בקיבת כותי גידולי קיבה גופה ממקום אחרת באתה. וכן פסקו בתשובת הגאונים קדמונים. ולא דמי להיוצא מן הטמא טמא בפ"א דבכורות (דף ה') לפי על ידי שהוא בגוף טמא חשיב מיניה לפי שנשתנה טעמו ומראיתו ואע"ג דמעלמא נאסף, אבל הכא כי היכי דעל הכי נפק ולא מגופו הוא. וכשרה שינקה מן הטריפה קיבתה אסורה, למדנו שחלב טריפה אסורה, ואם נשחטה ונמצאת טריפה אסורה דמחזקינן ריעותא ג' ימים קודם שחיטה כדאמרינן גבי הוגלד פי המכה. אבל נתנבלה בשחיטה או מתה מעצמה מותר דקודם מיתה לא מחזקי' ריעותא דאזלינן בתר רובא. אע"פ כן יש להחמיר שלא לקנות מקיבות הגוים דמולחין אותו בעור הקיבה.
